בנתיבי בן דור תש"ח

"אני בן דור תש"ח", אומר יששכר בגאווה כמו מקליד קוד כניסה לקבוצה נבחרת שערכיה בחזקת זיכרון רחוק במציאות חיינו. ערכים של אהבת הארץ, עזרה לזולת, נתינה מתמדת, קידום החלשים בחברה וניצול כוח השפעתך לטובת הכלל. ערכי דור תש"ח.

הכרות מעמיקה עם יששכר, מלמדת שערכים אלו הוטמעו בו הרבה קודם לכן, ומושפעים מן ההיסטוריה האישית והחברתית לתוכה גדל. מאביו למד את דרך הסובלנות והפעילות הציבורית שלא על מנת לצבור הון אישי, מאמו ספג את החוכמה וכוחות הנפש ותפישת העולם האופטימית. בקהילת הכוהנים, בני המשפחה המורחבת, ספג והמשיך במסורת של עזרה לזולת, הסתפקות במועט והישענות על קהילה חמה ותומכת. ההשתייכות לקהילה התימנית היא מקור גאווה ועד מהרה יששכר הופך לאחד מעמודי התווך שלה.

יששכר איש של עשייה מתמדת ואישיותו המיוחדת מלווה את עשייתו. סקרן בלתי נלאה, שש ללמוד ובעל יכולת יוצאת דופן לתרגם תיאוריה לחיי מעשה, לרדת לחקר האמת תוך צלילה לפרטי פרטיה והתמקדות בעיקר, תמיד בלבביות ובסובלנות. מבט חם בעיניים ושביב חיוך על השפתיים, והעברית, מדוייקת ובהירה - שפת הקודש משולבת בחן בשפת החול. והשומע, מאזין לו מרותק, מלה נצמדת אל מלה, משפט מצטרף למשפט ורעיון חדש קורם עור וגידים.

יששכר הוא גם תבנית נוף הולדתו, חובייש שבתימן והווי החיים השלו בה. עליה לארץ הקודש ממניעים דתיים בשנת 1936 והשתלבות בחיים בפלשתינה כפועלים חקלאיים.

הילד, שדומה כי מאז ומעולם היה בוגר, לוקח אחריות על אחיו הצעירים ויוצא מגיל צעיר לעזור בפרנסת המשפחה, תמיד לצד הלימודים. בקרבות מלחמת השחרור, הוא מצטרף לארגון ה"הגנה" ולוחם כחיל בחי"ש התל אביבי, וכלוחם "גבעתי" במבואות ירושלים ובדרום הארץ. נפצע ושוב חוזר אל המערכה.

האיש שגדל בתנאי פתיחה של עוני ודלות בוחר לראות את הצד הטוב של החיים. עם תום מלחמת השחרור הוא יוצא למצוא את דרכו מצוייד באהבת משפחתו ובתמיכה בלתי מסוייגת ביכולותיו, יותר מזה אינם יכולים לתת.

קריין, רקדן, מדריך עולים, מזכיר בית ספר - כל מלאכה מכבדת את בעליה ועל פי רוב, שתיים שלוש מלאכות בו זמנית כדי לפרנס את משפחתו הצעירה. מיכל, האשה שלצידו ויששכר יוצרים זוגיות מופלאה המבוססת אף היא כמו כל עשייה בחייו, על נתינה, התמסרות, ראיית צורכי בן הזוג ומציאת שביל הזהב. אלו הם ערכי המפתח.

תפקידים זוטרים בעירית תל אביב מובילים אותו מעלה לעמדות ניהול בכירות בעירייה. "מעולם לא נדחפתי. לכל תפקיד בחרו בי. זה נתן לי עוצמה, שמי הלך לפניי. מחד, לא חשבתי על התפקיד הבא, מאידך, כל קידום נראה לי טבעי וידעתי שאתמודד ואצליח. וכשנכנסתי הכול זרם והצליח, הכנסתי שינויים, הכול בא לי בטבעיות כמעין מהלך התפתחותי, כמו שלבי הגדילה בחיים".

מעולם לא ביקש לעצמו תפקיד, תפקידים באו אליו. ובכל תפקיד, הוא זוכר תמיד כי השלם מורכב מהרבה פרטים וזוכר כל פרט בשמו ובבעייתו. לעצמו אינו מבקש דבר, לא שררה ולא הון. עם צאתו לגמלאות, שוב הוא נקרא אל הדגל, לעשייה ציבורית. קוראים לו והוא נענה, יוצא אל הפעילות הציבורית, לתרומה חברתית שאין שכר בצידה וכל שכרו הוא ביכולת להשפיע טוב על סביבתו. וכך עד היום.

בתקופה שבה כוחנות, חומרנות ואגואיזם שולטים בכיפה ראוי סיפורו של יששכר להישמע בקול גדול, להיות כעמוד אש לפני המחנה.