מעוף הציפור

נושה – ציפור קטנה – נולדה בפולניה, גדלה בעוני ובעליבות, חיתה חיי הישרדות ולמדה להגביה עוף.

רגע לפני פרוץ המלחמה העולמית נושה ומשפחתה עולים לארץ ומתיישבים בתל אביב. העיר הקטנה מחייכת אליה ואהבה ניצתת בין העיר לנערה. המים התכולים, הטיילת שלחוף הים, חיי החברה והספורט – כל אלו כובשים את לבה של הנערה הסקרנית, והעליצות פורצת ממנה. היא משוטטת ברחובות תל אביב ממש כפי שנהגה לשוטט בילדותה ברחובות בוצ'ץ' שבפולניה. מרוגשת היא בולעת את החיים. הולכת אחר משאלות הלב. מחפשת חיים אחרים, שונים מביתה הקודר העמוס באיסורי הדת.

בשנות העשרים לחייה היא נישאת לבחיר ליבה, יליד ברלין ושני ילדיה היפים והמוכשרים ממלאים אותה בחדוות אמהות. אולם חיי הנישואין הולכים ונעשים מורכבים. שמחת היחלצותה מבית הוריה מתחלפת עד מהרה בקשיי זוגיות. האשה הצעירה נותרת בודדה במצוקותיה. כגובה ציפיותיה כך עומק אכזבתה מחיי הנישואין. נושה שהפכה לנחמה עם עלייתה לפלשתינה, מתקשה למצוא נחמה.

שנים רבות היא חיה חיי הישרדות מתישים אך כשהחיים מכריחים אותה לגלות יוזמה – לאחר התאלמנותה בגיל צעיר – היא פורצת בסערה ומקימה יש מאין, עסק משגשג. באומץ רב, ביכולת ללמוד תוך כדי עשייה, בנוכחותה הפתוחה והחיונית והתעקשותה על ערכיה – היא מגביהה עוף.

ממעוף שנותיה עדין היא תאבת חיים. הגוף לעיתים בוגד אך הנפש צעירה ופועמת. היא אינה עסוקה בסיכומים ואינה מתרפקת על העבר, היא שועטת אל העתיד, מכחול בידיה, שיר על שפתיה והרגליים רוקדות. בגיל 87 יש בה תאווה עצומה לחיים, הלב פועם ברגש והראש צלול וערני.

סיפורה של נחמה, יותר מכל, הוא סיפור על ציפור קטנה שידעה להגביה עוף.